<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ד</h1>
<h2>דף מט:</h2>
אף על פי שאין מטבע קונה מטלטלין בלא משיכה מקבל מי שפרע ואם נושא ונותן בדברים בלא מעות לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו ונראה מסוגיית הגמרא שכל מי שחוזר בו חייב לקבל מי שפרע שאינו מעש' ישראל וכן כתב רב אלפס אבל אינו מקבל מי שפרע מציעא. מי שחייב מי שפרע אומר לו הדיין מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום ועמור' וממצרי' שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו וי"א שאומר לו בפי' ממך מציעא. ערבון שקורין שיניאל אינו קונה במטלטלין כי אם למי שפרע ודוק' כשנתן מקצ' מעות בתורת פרעון או בסתם אבל אמר ליה ערבוני יתן כנגד הכל כלו' ערבון למשכון לקנות חוזר בו לא קנה לקבל מי שפרע אלא כנגד מעותיו ואם חוזר בשאר אינו מקבל מי שפרע כן נרא' סברת רש"י וכן כתב רב האיי ובתו' כתבו דכל שכן דקאי במי שפרע על הכל ומדברי ר"ח נרא' שאם קנה שמן או יין ונתן מקצת דמים ועייל ונפיק אשאר זוזי אם לא הקנה באחת מהקנאות מקבל מי שפרע ואם הקנה קנה לגמרי כנגד מעותיו שנתן ולא אמרי' בהא כל החוזר בו ידו על התחתונה (כמו שכתבתי בחלק הא') אלא נעשה שותף ביין או בשמן פי' שאם נתן הערבון לקנוס אם יחזור בו לא במקצת הפרעון ואמר ערבוני יקן בסתם קנה כנגד הערבון לקבל מי שפרע ואם רצה לחזור בשאר חוזר ואין בו מי שפרע מציעא. דברים לבד יש בו משום מחוסרי אמנה דוקא במתנה מועטת אבל לא (במסכה) [במרובה] פי' נמכר אפילו נתייקר כמתנה מועטת דמי. וכתב בעל המאור ודוקא בחד תרע' אבל בתרי תרעי לא פי' שאם נתיקר הרבה שאין בה משום מחוסרי אמנה. אבל התוספות כתבו דבכל ענין יש במכר משום מחוסרי אמנה מציעא. לוקח יכול לחזור כמו מוכר כל זמן שלא משך אפילו נתן מעות אבל האי במי שנפרע מציעא. אינו מקבל מי שפרע אלא דברים ונתן מעות וחוזר בו מחמת יוקרא וזולא אבל אם חזר בו מחמת שיירא להפסיק כמו ששמע שרוצין לקח' בבית המלך או גוי אנס או נשרפו וכיוצא בזה אין בו מי שפרע וכן דברים לבד או מי שנותן משכון על דמי המקח ולא משך אין בו מי שפרע וכן כתב רב האיי וכן כתב רבינו תם יש מי שכתב כי מה שאמרנו שיכול לחזור משום פסיד' דוקא נפסד לגמרי אבל משום פסידא קצת כגון יין והחמיץ וקבל מי שפרע וכן נראה עיקר מציעא. מוכר שקבל מעות ולא משך הלוקח יכול להשתמש במעות המוכר ואם כן אפילו לא נשתמש בהן כך כתב רב אלפס בשם רב האיי ויש מי שכתב ואפילו ללוקח תא שקול זוזך ולא אתא ואיתניסו חיי' מוכר באחריותן כיון שחיי' לקבל מי שפרע מציעא. וכתב הרמב"ם ז"ל שאם חזר בו לוקח ואמר לו מוכר תא שקול כי הם כמו פקדון אצלו ואם נגנבו או נאבדו פטור ואם חזר בו מוכר אפי' שאמר ללוקח תא שקול זוזך חייב באחריות עד שיקבל מי שפרע ויאמר לו אחר כך תא שקול במכירה [פ"ז ה"ג] וכן נראה דעת רב אלפס יש מי שכתב שאחר שקבל מי שפרע ואמר ליה תא שקול זוזך דאפילו שומר חנם לא (הביא) [הויא]. ויש מי שכתב ואם הוציאן הרי הוא עליהן שומר חנם ואם הן בעין אפילו שומר חנם אינו מאחר שאמר ליה תא שקול זוזך שהרי הוא כמו פקדון שפטור אחר שאמר ליה טול שלך וכן עיקר. כור בשלשים ומדד קצת אם יכול לחזור וכן שאר חזרה כגון שלא משך וכיוצא בו תמצא בחזקת טלטל. קונה שום דבר במעות מוטבעים אפילו שום דבר שנקנה בכסף והניח משכון בעבור המעות לא קנה כי מעות אין כאן ולא משכון כי לא קנה עם משכון פי' זולתי אם אומר תקנה בגוף זה המשכון כך וכך מעות. מי שקנה בענין שאין שום א' מהם יכול לחזור בו והוא ברשות מוכר יש מן הגדולים שכתבו שהוא עליהם שומר חנם ויש מן הגדולים שכתבו שאפילו שומר חנם לא הוי והוה לי' כמו הא ביתא קמך וכן נראה עקר כך כתבו במציעא על ההיא דדבר תורה מעות קונות.
<h2>דף סג:</h2>
הנותן מעות בשביל פירות בשער החריף כלומר ראשון או בשער גבוה בכל ענין שאמרנו שמותר או חייב לתת לו כשער הזול או כשער היוקר או הפוסק על שער שבשוק לקבל מי שפרע ואפילו לא אמר ליה אלא בשו' סמכא דעתיה ומיקבל מי שפרע אם חזר בו. וכתב רב האיי ואם נתן מעות על הפירות עד שלא יצא השער שהוא באיסור לא קנסינן היתרא אטו איסור דרבנן ולא מקבל מי שפרע אם חזר בו. והרמב"ם ז"ל כתב במכירה [פכ"ב ה"ד] מי שפסק על שער שבשו' שיתן לו ד' סאין בסלע אם היו שבלי' הרי זה קנה ומקבל מי שפרע והוא שיתראו בגורן או שיאמר לו בשו' הריני סומך עליך אבל אם לא נראה עליך ולא אמר ליה בשוק לא סמכה דעת המוכר ואינו מקבל מי שפרע שהוא אומר שמא פסק עם אחר ואין צרי' לחטי' אלו צריך שיתראו פירות בגרנות לענין לקבל מי שפרע ואפילו לא אמר לו אלא בשוק סמכה דעתיה ומקבל מי שפרע אם חזר בו מציעא.
<h2>דף עד.</h2>
סיטומטא פי' רוש' שרושמי' הסוחרים החביות של בעלי בתים קני לקבוליה עליה מי שפרע ובאתרא דקני לגמרי קני וכן תקיעת כף במקום שנוהגים הסוחרים בגמ' המקח תוקע כפו לכף חבירו ובזה נגמר המקח וכן תקיעת כף במקום שנוהגי' שיקנה לגמרי קני וכן ערבון שנותן מטבע לסימן ונותנין שיקנה קני וכן בכל דבר שרגילין לקנות קני לפי מנהג הסוחרין מציעא מי שנתן מעות על שום סחורה ולבסוף זל הסחורה אי פסק כשער הגבוה כלומר בזמן שישוה יותר מעט שקיל כי השתא ואי מוכר קא הדר ביה מקבל מי שפרע ואי לא שקיל כדמעיקרא ואי חזר בו לוקח מקבל עליה מי שפרע וכן אם הוא סרסור שקונה ומוכר להשתכר מציעא. נותן מעות לשליח לתת אותם בשביל סחורה והמלוה הסחורה ולא משך הסחורה אפילו שלא פסק בשער הגבוה כלומר בזמן שישוה יותר מעט נוטל כהשתא כי הו' שער הזול או מחזיר הדמי' ואינו מקבל שליח מי שפר' ולא משלחו כי יכול לומר היה לך לפסוק בשער השוק ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי ונמצא שלא נעשה שלוחו. וה"מ בתרי תרעי אבל בחד תרעא משלח מקבל מי שפרע וכן פרש"י פירש חד תרעא שלא הוזל מציעא.
